החלטה בתיק רע"ב 3301/13

1.       לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתנה על-ידי כב' השופטת ו' מרוז, בתיק עת"א 44209-03-13, מיום 7.5.2013, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש להתיר לו לצאת לחופשה מבית הסוהר, כדי ליטול חלק בחתונת בנו.

רקע והליכים קודמים

2.       המבקש מרצה עונש של שש שנות מאסר בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ונסיון לייבא סם מסוכן, כאשר מועד סיום מאסרו, ללא שחרור מוקדם, חל ביום 15.9.2015. המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה א', ועל-פי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 07.40.00, העוסקת בחופשות אסירים, מי שנמנה על קטגוריה זאת, הם "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה". בשל סיווגו של המבקש בקטגוריה א', הוא אינו רשאי לצאת, ככלל, לחופשות, אלא באישור בכתב מאת נציב שירות בתי הסוהר, אישור שיינתן מטעמים מיוחדים או בהתקיים נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות זאת, ובהתחשב, בין היתר, בחוות דעתם של גורמי המודיעין.

3.       ביום 14.3.2013, הגיש המבקש בקשה לשלטונות שב"ס לאפשר לו לצאת לחופשה קצרה לרגל נישואי בנו עם בחירת ליבו, אירוע שאמור להתקיים בתאריך 13.5.2013, באולם חתונות באשדוד. רק לקראת מועד החתונה המתוכנן, נמסרה למבקש הודעה על דחיית בקשתו ולפיכך הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בהתאם לסעיף 62א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971.

          בעתירה נטען, כי המבקש הינו אסיר חיובי, כאשר התנהלותו במתקן הכליאה תקינה, והוא אף נוטל חלק בתהליך שיקומי, בין כותלי הכלא. עוד נטען, כי חתונת בנו הבכור של המבקש היא בגדר אירוע בעל חשיבות מיוחדת עבורו, ונוכחותו בחתונה "הינה הכרחית, מתבקשת, וחיונית עד למאד הן [למבקש] והן לבנו". סירוב המשיב לבקשה הוגדר כצעד קיצוני, בלתי סביר ובלתי מידתי, ולפיכך התבקש בית משפט קמא לבטלו.

          במהלך הדיון בעתירה, ולנוכח התנגדותו הנחרצת של המשיב להשתתפותו של המבקש בחתונה, העלה בא-כוחו הקודם של המבקש, עו"ד אייל לביא, אפשרות נוספת, שבמסגרתה לא יהיה נוכח המבקש באירוע עצמו. בהתאם להצעה זו, ייצא המבקש לחופשה במלון כלשהו לשתי יממות, בין ה-12 ל-14 במאי 2013, כאשר אירוע החתונה ישודר לחדרו במלון, באמצעות טלוויזיה במעגל סגור. ביום החתונה יוכלו לשהות בחדרו במלון, לפרק זמן קצר ביותר, בני הזוג בלבד, והמקום יהיה מפוקח על-ידי ערבים/מפקחים, שיאושרו על-ידי המשיב.

4.       המשיב ביקש לדחות את העתירה בציינו, כי "אין לאפשר [למבקש] לצאת לחופשה מטעמים מיוחדים בשל מידע מודיעיני שנאסף בעניינו". המשיב הוסיף וטען, כי הן גורמי המודיעין בשב"ס והן במשטרת ישראל, מתנגדים ליציאתו של המבקש לחופשה, מאחר שמדובר באסיר המשוייך לארגון פשיעה ו"ישנן כוונות פגיעה וסכסוכים". עוד נטען, כי המידע המודיעיני מצביע על המשך פעילותו הפלילית של המבקש, מבין כותלי הכלא, וקיים חשש כי נוכחותו בחתונה תנוצל לצורך פעילות עבריינית.

          אשר להצעה המעודכנת, טען המשיב בדיון, בבית משפט קמא, כי הדבר לא נבחן, מאחר שההצעה לא עלתה במסגרת העתירה, אך אותם רציונאלים החלים על מניעת השתתפותו של המבקש בחתונה, חלים גם על שהותו בחופשה בבית מלון.

5.       בית משפט קמא דחה, ביום 7.5.2013, את העתירה, למרות שהכיר בחשיבות השתתפותו של המבקש בחתונת בנו הבכור. בית המשפט ציין, כי המידע החסוי בעניינו של המבקש מחייב בחינה זהירה ביותר של הבקשה ליציאה לחופשה, ולאחר זאת נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב, שלא לאפשר את נוכחותו של המבקש בחתונה. אשר לחלופה החדשה, קבעה כב' השופטת ו' מרוז, כי "אינני סבורה כי האלטרנטיבה שהציג [המבקש] במהלך הדיון די בה כדי להבטיח את בטחונו של [המבקש] כמו גם את בטחון הציבור, אם ייצא לחופשה המיוחדת המבוקשת".

הבקשה לרשות ערעור

6.       בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, אשר הוגשה על-ידי בא כוחו החדש של המבקש, עו"ד ירום הלוי, נטען כי בית המשפט לא דן, הלכה למעשה, בהצעה החלופית. לגישתו של המבקש, היה מקום לדון בהצעה זו, גם אם משמעות הדבר דחיית הדיון ביום-יומיים.

          לגופו של עניין, נטען כי לא היה בסיס להתנגדותו של המשיב להצעה החלופית, שבמסגרתה אמור המבקש לשהות בבית מלון, שפרטיו לא ייוודעו ברבים, כאשר כל העת הוא יהיה מלווה על-ידי מאבטחים/מפקחים, אשר יסיעו את המבקש למלון ויחזירוהו, למחרת היום, למתקן הכליאה. המבקש יהא רשאי לפגוש בחדרו במלון את בני הזוג ואת חברתו לחיים, ואותם בלבד. בחדר יותקנו אמצעים לצפייה בחתונה, באמצעות שידור וידאו ישיר, ופרטיו של מתקין האמצעים נמסרו, אף הם, במסגרת הבקשה. עו"ד ירום הלוי אישר, כי "הבקשה אמנם לא מעלה שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש", אך עדיין מדובר, לטעמו, ב"סוגיה אנושית ורגישה ביותר, אשר מן הצדק להיעתר לה".

          בדיון שהתקיים בפניי הוסיף עו"ד הלוי, כי המבקש ילווה על-ידי מאבטחים ללא עבר פלילי, כאשר, לגישתו, אין מניעה חוקית כי הם יחזיקו בכלי נשק ברשיון, כל עוד מדובר ב"מאבטחים סטטיים", כלשונו.

          אשר לטענה, כי בנו החתן של המבקש, הינו בעל עבר פלילי, ציין עו"ד הלוי, כי לא נאסר על הבן לבקר את אביו בין כותלי הכלא, ולפיכך אין כל רבותא בפגישתו של הבן עם המבקש בחדרו במלון, ביחד עם בחירת ליבו.

          לאור האמור, התבקשתי ליתן למבקש רשות ערעור ולבטל את החלטת המשיב, לאסור את יציאתו של המבקש לחופשה.

תגובת המשיב

7.       המשיב, באמצעות בא-כוחו עו"ד נחי בן אור, הביע את התנגדותו לבקשה, בציינו כי גם לגישת בא-כוח המבקש, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית חשובה, או נושא בעל חשיבות כללית, המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי, בעתירת אסיר.

          עוד נטען, כי דין הבקשה להדחות גם לגופה, שכן התנגדותו של המשיב ליציאתו של המבקש לחופשה, מבוססת על חוות דעת מודיעיניות של שב"ס ומשטרת ישראל. על בסיס מידע זה, נדחתה עתירתו של המבקש, ולדעת המשיב, לא נפל בהחלטת בית משפט קמא, כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

          אשר לחלופה שהועלתה במהלך הדיון בבית משפט קמא, נטען על-ידי המשיב, כי עדיין מדובר ביציאה לחופשה "על כל הנובע מכך" ולא ניתן להיענות לה, מאותם טעמים, העומדים ביסוד ההתנגדות להשתתפותו של המבקש בחתונה עצמה.